Casa Vicens

הבית הראשון של אדריכל צעיר. גאודי אחר. ברוכים הבאים לקאזה ויסנס, הבית הראשון של אנטוני גאודי. אתם מוזמנים לגלות יחד אתנו את החלל הזה. כך נלמד איך הוא נבנה, מה היו מקורות ההשראה של האדריכל, אילו סיפורים מסתתרים מאחורי כל פינה… הבניין עבר עיצוב מחדש, לכן היה צורך להשקיע מאמץ רב בלימוד ותיעוד הבניין המקורי, על מנת להחזיר אותו כמה שיותר למראה הראשוני שגאודי העניק לו במקור. אנחנו משוכנעים שנקודת המבט שלכם תאפשר לנו להבחין בפרטים שעדיין לא הבחנו בהם, וזו בדיוק המהות של גאודי: גירוי קבוע של יצר הגילוי.
הסיור הוא חופשי, אבל ההמלצה שלנו היא להתחיל מלמטה ולהתקדם כלפי מעלה. המדריך הקולי מציג תמונות של החללים השונים על מנת שתוכלו להתמצא במקום. בנוסף, במהלך הביקור ניתן לפנות לכוח האדם האחראי על החללים, הם ישמחו לענות על כל שאלה ולהבהיר כל ספק, גם אם זה נובע מתוך סקרנות טהורה.

אנו מתחילים את הסיור מול הקפטריה. הביטו מכאן אל הבית. זו החזית הצפון-מערבית וזה המקום הנכון לספר שהבניין לא היה תמיד כפי שהוא נראה כיום.
בשלהי המאה ה-19, מנואל ויסנס הזמין את בנייתו של מעון קיץ אצל אדריכל צעיר בשם אנטוני גאודי. האדריכל, שבאותו זמן בדיוק סיים את לימודיו וקיבל את רישיונו המקצועי, כבר הרהר בעבר על איך אמור להיראות הבית המשפחתי המושלם. הוא רצה שהבית יהיה מחובר לטבע, שיהיה פונקציונלי ויחד עם זאת אסטטי. ההזמנה של מנואל ויסנס הייתה הזדמנות מושלמת לממש את הרעיונות הללו. גאודי תכנן בניין ייחודי, נועז, מלא באלמנטים חדשנים שהקדימו את התקופה.

כמה שנים לאחר מכן הבית החליף בעלים והפך לבניין דירות. הצרכים של המשפחה החדשה גרמו לכך שבשנת 1925 הבניין עבר הרחבה ראשונה. האחראי על הביצוע היה ג'ואן בטיסטה סרה דה מרטינס, חברו של גאודי. המראה החיצוני שמר על החזות המקורית אך עם שינויים קטנים ועדינים. שימו לב לקו האנכי של המרצפות הלבנות/ירוקות שמתחיל ברצפה. התמונה במדריך הקולי יכולה לסייע לאתר אותו. החלק מצד שמאל היא התוספת ואילו החלק מצד ימין זה המקור. בעצם, בדיוק במקום הזה עמד לפנים קיר הפרדה של מנזר שאיננו כיום.

אם תבחנו בתשומת לב את מרצפות הפרחים שמסביב לפס האנכי, תראו שחלק מהן מורכבות כך שהן משלימות האחת את השניה ואחרות לא. המרצפות הראשונות משתייכות למבנה המקורי ואילו השניות לתוספת של סרה דה מרטינס. שיטה מאוד אלגנטית לציין את ההבדל.

עכשיו תתקדמו כמה מטרים ותעצרו לפני המזרקה של הגזוזטרה הסגורה.

אתם נמציאם מול החזית הראשית של הבית, חזית הפונה לגן העתיק ולא אל הרחוב כפי שניתן היה לחשוב תחילה. הרעיון של גאודי, לדברי סרה דה מרטינס, היה להניח שהמבנה הוא בעצם צמח קיסוס ענק שנדבק לקיר ההפרדה של המנזר הצמוד. הרעיון הזה מסביר אלמנטים רבים שנראה לא רק בחלל החיצוני של הבית, אלא גם בתוך המבנה עצמו.

תפיסה זו גם מאפשרת להפנות את הבית לכיוון דרום-מערב וכך להבטיח חדירה מתונה של אור שמש במהלך הקיץ.

להסתכל על החזית דומה לצפייה בפיצוץ של צבעים. גאודי שובר את כל הנוסחאות הקיימות עד אז ומחפה אותה בקרמיקה, חומר שבאותו זמן שימש בעיקר לחיפוי פנים. זו הפעם הראשונה שהוא עושה זאת, אבל לא הפעם היחידה. בנוסף, גאודי הוקסם מן הטבע ומהתרבות המזרחית והמרצפות מסייעות לו להגשים את ההשפעות הללו. בנגרות של החלונות והדלתות קיימת השפעה יפנית בולטת ובחלל הזה, בגזוזטרה הסגורה שבה נמצאת המזרקה, ניתן להבחין בכמה טקסטים כתובים בקטלונית עתיקה, אשר מזכירים כתובות בערבית. כל אחד מן הטקסטים מתייחס לכיוונים כלפי השמש של הבניין. הכתובת בחזית הראשית מתייחסת לחום הביתי; זו מצד שמאל לאור השחר המוקדם וזו בצד שמאל, הצד הקריר ביותר של הבית, מתייחסת לצל הנעים של הקיץ.

הקירות שמולכם מלאים בפרטים. לפני המשך הביקור אתם מוזמנים לבחון אותם ברוגע במשך כמה דקות וליהנות מן התגליות.

"כאשר באתי לקחת את המידות של החלקה, היא הייתה מכוסה כולה בפרחים צהובים שאימצתי כנושא קישוטי בקרמיקות. כמו כן מצאתי דקל שופע שעליו, ביציקת ברזל, ממלאים את ריבועי הסורג ושל שער הכניסה לבית"

כפי הנראה, במילים אלה גאודי סיפר לתלמידו ג'ואן ברגוס את הסיבה לשימוש בפרחים הצהובים ובכפות דקל. שני האלמנטים הללו מסייעים לנו להסביר מאפיין מאוד מפתיע של האדריכל: רצונו לחסוך בעלויות הבניה. יש תחושה שכל המרצפות הללו או הסורג הם לא בדיוק זולים, אולם שימו לב כי האלמנטים הקישוטים בקרמיקות הם תמיד אותם אלמנטים. בעצם מדובר במוטיבים מעטים שחוזרים שוב ושוב.

אותו הדבר קורה עם הסורג המציג יציקת ברזל מרשימה בכניסה הראשית. מדובר בריבוע שחוזר על עצמו. גאודי חוסך וימשיך לחסוך גם בפרויקטים הבאים שלו. ה"trencadís" הידוע שלו, שיטה לשיבוץ חלקי קרמיקה שנוכח בעבודות אחרות שלו, הוא למעשה שיטה מאוד מודרנית לשימוש בשאריות בנייה.

ניתן להמשיך את הביקור במבואה, החלל הקרוב ביותר למדרגות הכניסה.

לפני שנכנסים למבואה, למה לא לעשות סיבוב בגן? כיום מדובר בנווה מדבר קטן במרכזה של שכונת גרסיה (Gràcia), אבל כאשר גאודי עיצב אותו המקום היה גדול בהרבה ומפל מים גדול ומזרקה עגולה קיררו את הגזוזטרה המקורה. בקאסה ויסנס, גאודי ההצליח להגיע לכך שהטבע שבגן יחדור לתוך הבית, שבו הוא מיוצג בקירות ובתקרות, וכך נוצרים יחסים חזקים בין החלל הפנימי לבין החלל החיצוני.
הגן הנוכחי מתפרס על שטח של כ-300 מ"ר, ניתן למצוא בו ערוגות שונות, עציצי צמחים וגג שכולו גינה. חשוב לציין כי שוחזרה אווירת התפאורה המקורית מסוף המאה התשע-עשרה, תוך כדי שימור חלק מהעצים שכבר היו בשטח, כגון אלון שגובהו כ-8 מטרים או המגנוליה שגובהה כ-10-12 מטרים. השאר הם צמחים שהוצבו במהלך שיקום הבית בהתאם לקריטריונים של שתילה וגידולים ששלטו באותה תקופה.
מה מאפיין את הצמחייה שאנו נתקלים בה? מדובר בעיקר בצמחיה אקזוטית ובצמחי נוי שמותאמים לגידול בצל, היות וכפי שניתן לשער, בבניינים שכאלה שעות השמש מועטות.
בגן שלנו תמצאו קבוצה של עצי דקל: יש לנו תמר מצוי, וושינגטוניה, דקל כמרופס וגם דקל סיני. בנוסף ובהתאם לתקופת השנה, ניתן למצוא צמחים כגון קמליות, ציפורן הקרנפול, מונסטרה, יסמין סיני, שיחי ורדים וחבצלות.
מלבד הצמחייה, כמה מינים אחרים מצאו בגן שלנו סביבה המתאימה לחייהם. אפשר למצוא כאן זוחלים כמו הדרקון הוורוד, זוחל קטן ממדים המתאפיין בצבע בגוון מעט ורוד, או שממית מצויה, שהיא גדולה וחזקה יותר מהדרקון הוורוד, ניתן למצוא כאן גם לטאות מצויות.
כפי שניתן לשער, גם לציפורים יש נוכחות בגן הזה. אנחנו בדרך כלל צופים בשחרורים, באדומי חזה, תוכים נזירים, יונים וציפורי דרור. כולם ניזונים מפירות הדקלים ובנוסף, המבנה האדריכלי של קאסה ויסנס מציע להם חללים קטנים ומקומות מסתור מושלמים לקנן בהם.
אנו מקווים כי נהניתם מהגן שלנו. עכשיו זה הזמן לפנות אל המבואה ולהיכנס אל הבית הראשון של גאודי.

המבואה של קאזה ויסנס מהווה בעצם הצהרת כוונות. אנטוני גאודי מחשיב את הטבע כמקור השראה ראשי ומעצב את החלל הקטן הזה, המיועד לקבלת אורחים, כאלמנט הממשיך את הגן. למעשה, לכל אורך הביקור תוכלו להתרשם שלא מדובר באירוע בודד, כיוון שנקודת המוצא היא שפנים הבית נתפס כפיצוץ מבוקר של צמחיה המחבר אותו אל החוץ.

בחלל הראשון הזה ברור כבר כי גאודי מקדים את זמנו. הרצפה שאתם עומדים עליה מחופה באבני פסיפס, שיטה מימי רומא העתיקה שזכתה לשימוש רב שנים לאחר מכן, במהלך המודרניזם האדריכלי. את האבנים הללו ניתן למצוא גם בעבודות מאוחרות יותר של האדריכל, כמו הקריפטה של הכנסייה "סגרדה פמיליה".

אם תסתובבו לשמאל תוכלו להיכנס לחדר האוכל, החדר האציל ביותר בבית.

תבחנו את החלל בקפדנות. צמחי קיסוס מנסים לטפס לקומה העליונה, פרחי ציפורן, צמחיה עבותה, עופות שמשחקים עם הרוח… גאודי מציף את החדר בהתפוצצות נטורליסטית מלאה בפרטים, שמחברת את מרכז הבית עם הגן.

הרהיטים הסובבים אתכם הם הרהיטים המקוריים שהזמין האדריכל. הם נוצרו על פי מידה והציורים, של פרנססק טורסקסאנה אי סליארס, נוצרו במיוחד עבור הריהוט. עם הזמן יצירות אלה קיבלו גוון חום כתוצאה מצבירת לכלוך ועשן. אולם עכשיו, הודות לעבודת הרסטורציה, הצבעים המקורים שבו לחיים. אם מסתכלים בתמונה שבמדריך הקולי ניתן בקלות לראות את ההבדלים.

בהמשך מומלץ לצאת אל הגזוזטרה החיצונית דרך אחת משתי הדלתות שמקיפות את הערובה.

השינויים העיצובים הרבים שעבר המבנה פגעו לא מעט בחלל הזה. בין היתר, המזרקה הועלמה. למרבה המזל והודות לשיתוף הפעולה של הבעלים הקודמים, הצלחנו להציל את המזרקה: היא עמדה בגינה של בית השוכן די רחוק מכאן, בפרובינציה של ז'ירונה. היא שופצה ועכשיו שבה למקום ולשימוש המקוריים שנועדו לה תחילה.

יש הרבה מה לומר בנוגע לגזוזטרה זו, אבל דבר ראשון מומלץ להתיישב וליהנות ממנה (שומעים שיחה בין גברים ברקע ואת זרימת המים במזרקה). הקשיבו לזרימת המים ותנשמו. עכשיו בוא נעשה תרגיל דמיון: דמיינו שאין בניינים מסביב אלא אך ורק הגן המקורי ומפל המים שעליו נדבר מאוחר יותר. רואים את קור העכביש ממתכת של המזרקה? מה לדעתכם קרה כאשר קרני השמש חדרו דרך קור העכביש? מהיכן הגיעו המים במקור?

אתם כבר יודעים שאנטוני גאודי היה חובב טבע מושבע, אבל בקאזה ויסנס הוא לא רק מקבל השראה מן הטבע, אלא יוצר אותה. קרני השמש שעברו דרך קור העכביש הזה הקרינו את צבעי הקשת, ואילו המים, הם זרמו בעבר ממאגרים שאגרו מי גשמים. איזה שיעור מרשים מהאדריכל הצעיר הזה.

אבל גזוזטרה זו, על אף שהיא מקום נעים מאוד, מאפשרת בקלות את המעבר אל פנים הבית. מטעמי ביטחון רכיבי הדלתות מסתירים מנגנונים שיכולים לחסום את הדרך באמצעות סורגים. ניתן לבקש מאחד המדריכים להציג אותם.

התריסים המתנדנדים בנוסף, משמשים לוויסות החדירה של האור וזרימת האוויר, הן בגזוזטרה והן בתוך חדר האוכל.

ועכשיו, אם מקובל עליכם, אתם יכולים שוב להירגע, להקשיב למים ולחשוב על בניינים אחרים של גאודי שבו הטבע נוכח. האם הטבע אינו נוכח בכל הבניינים שלו? קאזה ויסנס היה הראשון.

על מנת להמשיך את הביקור ניתן לשוב לחדר האוכל ולפנות אל חדר העישון הממוקם מצד שמאל. התמונה שבמדריך הקולי תעזור לכם להתמצא.

איזה חלל מוזר, נכון? המדריך הקולי אינו מאפשר לשחזר את ריחות המקום, אבל ניתן לשער שהריח השולט כאן היה ריח של עשן. מקום זה הוא חדר עישון, חלל שהיה מאוד אופנתי בבתי הבורגנות האירופית של המאה ה-19. אם תסתכלו בתמונה שאנו מציגים, תוכלו לקבל מושג איך החדר הזה נראה כאשר היה מרוהט. אתם מסוגלים לדמיין את מנואל ויסנס וחבריו משוחחים ומעשנים בחדר הזה? שנים לאחר מכן גאודי יבנה חדר כזה אך הרבה יותר גדול בפלאו גואל. (שומעים שיחת גברים ברקע).

לא ניתן לחוש בריחות או לשמוע את השיחות של המקום הזה, המיועד לגברים בלבד, אבל בהחלט ניתן להתרשם מן האווירה הערבית שמזכירה את לילות המדבר: הצבע הכחול של התקרה שמזכיר את השמיים ו"המֻקָרנָס", עיטורים שמדמים נטיפי אבן, שמשחזרים ענפי דקלים מלאים בתמרים. נווה מדבר אוריינטלי מצומצם לשימוש פרטי.

העיטורים בוצעו באמצעות עיסת נייר בשילוב עם גבס, חומר עיטורי חדשני בזמנו שקיבל פטנט זמן קצר לאחר בניית הבית וזכה לפרסום רב במהלך המודרניזם.

במשך לימודי הרסטורציה התגלה שהצבע המוזהב של המוקרנס לא היה הצבע המקורי. הרסטורטורים עבדו במשך חודשים בחלל הקטן הזה על מנת לשחזר את הגוון הפוליכרומטי של הכחול המקורי. עכשיו אנו מציגים חלק מן הקירות והתקרה בכחול הזה, אבל גם את הצבע המוזהב שהציג לפני השחזור.

הביקור ממשיך בקומה הראשונה.

מומלץ להמשיך את הביקור בחדר הוורוד. ניתן להיכנס אליו דרך הדלת שמצד שמאל למדרגות. מדובר, כפי הנראה, בחדר שינה שנועד לבת של משפחת ויסנס-ז'ירלט. אם תשימו לב תבחינו כי הגוון הוורוד נוכח הן בקירות והן ברצפה של החלל. האדריכל הצעיר השקיע כבר אז תשומת לב מרובה לפרטים. הוא מנצל את הפיגמנטים של הקירות על מנת לצבוע את הרצפות. בדרך זו הוא משיג אחידות כרומטית בכל אחד מחדרי השינה בקומה זו.

לפני המעבר לאזור חדרי הרחצה, שימו לב למבואה. לא תראו רבים כמוה. היות ואין מספיק מרחב בבית, גאודי נמנע מפרוזדורים באמצעות מבואות מחוכמות בצורת משושה. דוגמה נוספת לתעוזה פונקציונלית ויחד עם זאת, אסטטית.

בעיר ברצלונה של סוף המאה ה-19, לרוב בתי המשפחה לא היו מים זורמים. הקאזה ויסנס לעומת זאת, מקדים את זמנו גם בתחום זה. אנטוני גאודי לא רק מעצב אזור רחצה חלוצי בתחומו עם מים זורמים, אלא שבנוסף הוא מחלק אותו לאזורים שונים: רחצה, הלבשה, שירותים.

עכשיו הרימו את הראש ושימו לב לצמחיה שמעטרת את התקרה. מזכיר לכם משהו? זה אותו צמח שראיתם בקירות של חדר האוכל. האדריכל מחבר באופן מחוכם את שתי הקומות של הבית באמצעות צמח קיסוס, שמתפשט מהקומה התחתונה ומטפס עד המקום שבו אתם נמצאים כעת.

מומלץ להמשיך את הביקור בחדר השינה הראשי. הוא ממוקם בדיוק על יד אזור זה של חדרי הרחצה.

אתם נמצאים בחלל הגדול ביותר בקומה. הוא מחולק לשני חצאים שמציגים צבעים ועיטורי צמחיה שונים. נראה כאילו מדובר בשני חדרים באחד, נכון? במקור חדר השינה הראשי חולק לשני חללים מחוברים, חלל אחד לכל בן זוג. הפרדה שהייתה מאוד מקובלת בבתים מן המעמד הגבוה באותה תקופה. גאודי, בנוסף, מעניק אפיון אישי לחללים עם פרויקטים עיטוריים מאוד שונים.

תקרת חדר השינה מוצפת גם היא בצמחיה. כמו רוב החללים בקומה הראשונה והשניה, האדריכל מנצל את המרחב בין הקורות על מנת להתקין תיבות מקרמיקה שקיבלו השראה מן הטבע.

אם תתקרבו לחלונות תוכלו לראות שעל מנת להגיע החוצה, אל הטראסה, יש צורך לרדת שתי מדרגות. בעזרת הפרט הנועז הזה אנטוני גאודי מצליח שהמעקה יהיה נמוך מן הרגיל ולא יפריע לצפות בגינה מתוך החדר עצמו.

מתאים לכן לצאת רגע לטראסה?

שוב אתם נמצאים בחלל שעוצב כנקודת חיבור בין הפנים לחוץ של הבניין. הספסל-מעקה ההיקפי מאפשר לצפות בצמחיה של הגן בשלווה ובנוחיות. מדובר באלמנט אדריכלי שגאודי עושה בו שימוש לראשונה ושיותר מאוחר ישחזר בעבודות אחרות, כגון הבניינים "אל קפריצ'ו" או "לה פדררה".

שימו לב שהנוף השתנה עם השנים. כשהמבנה נבנה, הבניינים שכיום מקיפים אותו לא היו קיימים. במקומם היו ערוגות פרחים, דקלים וכפות דקלים ומאחור היה מצפה ומפל מדהים עשוי מלבנים צבועים. (שומעים קולות ציפורים ואת רעש המפל ברקע). זה פתרון מחוכם שהבטיח את תחושת הקרירות שבית קיץ כל כך זקוק לה.

עכשיו, אם מקובל עליכם, אפשר להיכנס שוב ולפנות לחדר קטן הממוקם משמאל לחדר השינה הראשי. תזהו אותו בקלות בגלל התקרה שלו.

התשוקה של גאודי לטבע הייתה הרבה מעבר לשימוש בה כמקור השראה. האדריכל הצעיר שאף להעביר את התשוקה הזו לכל אחד מחללי הבית. אל תשכחו שקאזה ויסנס היה בית קיץ, שנועד להיות מתחם מנוחה ופנאי.

החדר הקטן הזה, לעומת חדר העישון הנמצא בדיוק מתחתיו, נועד כפי הנראה לסביבה הנשית. בכיפה גאודי צייר את הזווית הנמוכה של אחד מן המגדלים שתראו לאחר מכן בגג, כאילו ניתן היה לצפות בשמים דרך גג החדר. התמונה כל כך ריאליסטית עד שכמעט ניתן לשמוע את רחש כפני הציפורים. במרפסת, בנוסף, העיטורים המשתרגים מעצימים את האינטימיות של המקום כי ניתן להסתכל החוצה מבלי להיראות. האם תוכלו לדמיין את דולורס ז'ירלט, אשתו של מנואל ויסנס, נהנית כאן מערב קריאה נעים ושלו? (שומעים רחש של עמודי ספר, רחשי מים, עלי עצים שנעים ברוח…)

על מנת להמשיך את הביקור מומלץ לבקר בחדר הסמוך, עם קירות בכחול.

הפרח שמיוצג במקום הזה עוד יהיה למוטיב חוזר בעבודותיו של אנטוני גאודי. מדובר בפסיונריה, "פסיפלורה" הידוע גם כ"פרח ייסורי ישו", פרח ששנים לאחר מכן יופיע בעיצוב העיטורים של כנסיית "הסגרדה פמיליה".

פרח זה גדל קרוב מאוד למקום שאתם נמצאים בו כעת. למעשה, כל הצמחים המיוצגים בקאזה ויסנס, נמצאו על ידי האדריכל בסביבת הבניין.

לפני המעבר לקומה העליונה, מומלץ להתקרב למדרגות ולהקדיש להם כמה דקות.

המדרגות הנוכחיות אין להם שום קשר לגאודי, הם תוצר הרסטורציה האחרונה משנת 2014 ואנו יודעים מעט מאוד על גרם המדרגות המקורי.

עם הרחבת הבית שביצע מרטינס דה סרה, המדרגות המקומרות בסגנון הקמרון הקטלוני שבמקור חיברו בין הקומות נהרסו. איך הן היו? האם גם הן לקחו השראה מן הטבע? הייתה לעם חזות מסורתית או אולי נגיעה אקזוטית? העדות היחידה שנשתמרה היא שאיריות של סטוקו אפור שהיוו חלק מן המעקה.

תוכלו להבחין בשאריות בקיר המפריד בין החדר הכחול למדרגות החדשות שיורדות, בדיוק מעל המעקה. התמונה שבמדריך הקולי תסייע לאתר אותן.

עכשיו, אם מקובל עליכם, אפשר להמשיך לקומה העליונה.

אם הגעתם לנקודה זו אתם כבר מכירים די טוב את הבית. בוודאי גם קבלתם מושג על טיבו של אותו גאודי צעיר שמנואל ויסנס הזמין אצלו את הפרויקט הגדול הראשון שלו. אבל… האם חשבתם באיזה הקשר זה נעשה?
איך הייתה העיר ברצלונה באותה תקופה? מה היו השאיפות של אזרחיה? אילו זרמים תרבותיים החלו להופיע אז?
בשלהי המאה ה-19 קטלוניה חוותה תקופה של טרנספורמציה ופריחה אומנותית. בזמן שעיר הבירה שלה הפילה את חומותיה והתרחבה מעבר להן, היסודות של המודרניזם התחזקו, בעידוד התסיסה האינטלקטואלית של הקהילות הקטלוניות. באותו זמן "בהלת הזהב" גרמה לשגשוג המעמד הגבוה וכתוצאה מכך, של התעשייה הקטלונית.

המיצג האור קולי הזה הוא מסע אל העבר. המעברים מוגשים בשלוש שפות: קטלונית, ספרדית ואנגלית. אנו מקווים שתיהנו מן המיצג והוא יסייע לכן לחדור קצת יותר אל הנפש של קאזה ויסנס, שמחוברת לברצלונה.

עם סיום ההקרנה, מומלץ לפנות לקצה השני של החדר, בדיוק מול המעלית. שם ממתין לכם פריט מאוד מיוחד.

טקסט זה הוא העתק של אחד הטקסטים הכתובים היחידים של אנטוני גאודי שנשתמרו. זו דוגמה טובה לאישיותו המורכבת של האדריכל: סגנון כתיבה זורם ועוצמתי וחיפוש אחר השלמות. שימו לב לאות הגדולה שפותחת את המסמך ולכמות התיקונים שהוא עשה לטקסט. לא נותר אלה להניח כי מדובר בטיוטה שמעולם לא פורסמה.

גאודי לא נתן לו כותרת אבל המומחים מכנים אותו "המסמך מראוס" או "האחוזה המשפחתית", כיוון שבמסמך זה גאודי פורס את חזונו על הבית האידיאלי, זאת בזמן שהבתים המשפחתיים החלו להיעלם בעיר שעסקה בעיקר בלצמוח ולגדול.

בפסקה הראשונה של הטקסט, האדריכל מציג הצהרה אמיתית הנוגעת לתפיסתו את המשפחה והבית, עם זאת, יש להתייחס למשפטים אלה בהקשר התקופתי.

לאחר שנכיר מעט טוב יותר את אישיותו של האומן, אתם מוזמנים לגלות אזור אחר בקאזה ויסנס. כל מה שעליכם לעשות הוא להתקדם כמה מטרים ולפנות לאזור הדגמים.

אולי ברגע זה אתם שואלים את עצמכם היכן ההקשרים המזכירים את הצמחייה, היכן הצבעים והעיטורים האדריכלים שעד עכשיו היו במרכז התמונה. הקומה האחרונה של הבית, כפי שהיה מקובל בבתי הבורגנות באותה תקופה, נועדה לתחום השירותים. גאודי מעצב אותה בהתאם לצרכים שהקומה אמורה למלא ומכאן תחושת הצניעות והפשטות שהיא מעוררת.

יחד עם זאת, האדריכל תופס את החלל כרגולטור תרמי של הבניין. התקרות הגבוהות הבטיחו את תחושת הנוחיות ביתר חלקי הבית והפתחים ההיקפים והמרחב הפנימי אפשרו את זרימת האוויר. פתרונות אלו נותנים מענה לזרמי מחשבה שהעלו על נס את ההיגיינה והניקיון בסוף המאה ה-19, כאשר גברה המודעות לבעיות הבריאותיות של החיים בתוך העיר.

גאודי עוד ישוב לעשות שימוש בכל אותם אמצעים, בין היתר, בעליית הגג של מגדל בלסגארד ובפלאו גואל.

אתם רואים את הדגם הגדול ביותר שבמרכז החדר? דגם זה מאפשר להתרשם בדיוק מושלם איך היה קאזה ויסנס במקור. חלוקת החללים, גודל הגן, מיקום המבנה ביחס לחלקה… שמתם לב שבעבר החלקה הקיפה שלוש חזיתות של המבנה? שנים לאחר סיום העבודות הבניה, עיריית ברצלונה הורתה להרחיב את הרחוב שדרכו נכנסתם לבית והחומה ההיקפית הוצמדה לחלוטין לאחת החזיתות.

קחו את הזמן ותבחנו את הדגם בתשומת לב. שמתם לב שקיימים אלמנטים רבים שקשורים למים? אנטוני גאודי אהב מים והוא משלב מים ביצירתו באמצעות שלושה מבנים: המזרקה שבגזוזטרה, המזרקה הקרובה לכניסה הראשית של הבית והמפל המדהים שעמד לפנים במרכז הגן. באופן זה הוא מנצל את מקורות המים התת-קרקעיים של השטח ומצליח לרענן את אווירת הגן.

במוזיאון "האגואס דה קורנלה, ("המים של קורנלה"), ניתן להתרשם משחזור בגודל מלא של המפל הזה.

מאחורי הדגם הזה נמצא דגם אחר בסקאלה קטנה יותר. הוא משחזר את קאזה ויסנס בשנת 1927.

כך נראה הבית לאחר השינוי של סרה דה מרטינס. ניתן לראות את הרחבת המתחם, את המפל וכן מזרקה קטנה מבודדת בפינה הדרום-מזרחית. זו המשאבה של הגזוזטרה שהועברה לגן בעקבות העבודות.

אבל אולי הפרט שמושך יותר תשומת לב הוא הבנייה בנקודה המרוחקת ביותר של הבית. זו הייתה כנסייה קטנה שאכסנה מזרקה של מים מינרליים. כיוון שהוענקו לה יכולות ריפויי היא נקראה על שמה של הקדושה של המקרים הבלתי-אפשרי, סנטה ריטה.

אם במקרה היום הוא הוא 22 במאי, וודאי כבר ראיתם שכל קאזה ויסנס התמלא בוורדים לכבוד היום של סנטה ריטה. אם לא זכיתם לבקר כאן ביום הזה, אתם מוזמנים לחזור שוב בתאריך הזה ולחוות את החוויה יחד אתנו ועם כל השכנים של שכונת דה גרסיה.

ועכשיו, אם מקובל עליכם, תעלו לקומה האחרונה.

אנחנו מתקרבים לסוף המסלול. בחלל הזה שוב רואים בבירור את ההבדלים בין הבניה של גאודי להרחבה של סרה דה מרטינס. האזור שבו ניתן לטייל שייך להרחבה והשטח שלא ניתן להיכנס אליו, כי הוא עדין ושביר יותר, זה המקורי.

אבל לפני שנתחיל לדבר על הגג, הביטו מסביב….

כאשר מנואל ויסנס וגאודי בחרו במקום הזה לבניית בית קיץ, האזור נראה אחרת. לפני שנים, היקף החצר היה גדול יותר ומהגג ניתן היה לראות פסגות, גבעות וסביר להניח שגם את הכנסייה חוסהפטס דה גרסיה. גם המיית המקום נשמעה אחרת לגמרי (שומעים ציפורים וצלצול פעמון של חשמלית שמתרחקת).

הצלילים הללו שמחזירים אותנו לשלהי המאה ה-19, עוזרים לנו להבין טוב יותר את הגג של אנטוני גאודי. הוא שימש לאיסוף מים אבל ניתן היה גם לטייל בו. שימו לב לפרוזדורים, לערובות, למגדל ולמדרגות. מדובר בגג שמותאם להליכה, מעין טיילת. אולי כבר ביקרתם ב"לה פדררה" וטיילתם בגג שלו. גאודי מספק גם כאן פתרונות אדריכלים שמקדימים את זמנו ושלאחר מכן הוא יעשה בהם שימוש חוזר במבנים מאוחרים יותר, כגון ב"לה פדררה", "קאזה באטלו" או "פלאו גואל".

כאן אנחנו מסיימים את מסלול הביקור. קאזה ויסנס הוא בהחלט בית שמציג הצהרה שמקדימה את זמנה. אלו היסודות שעוד יהפכו את אנטוני גאודי לאחד האדריכלים המהפכניים בכל הזמנים. זכרו כי כאשר הסתיים בניית הבית בשנת 1885, המודרניזם החל להגיע לקטלוניה.

אנו מודים לכם על תשומת הלב והביקור. בהמשך תמצאו במדריך הקולי מידע על התערוכה הזמנית וכן מידע על החנות במרתף. אתם מוזמנים לבקר בהם. על מנת להגיע לתערוכה הזמנית כל שעליכם לעשות הוא לרדת לקומה הראשונה ולפנות לימין.

חלל החנות שימש בעבר את המחסן של הבית. אנטוני גאודי היה מודע לצרכים של כל מבנה והוא תכנן חלל פונקציונלי שמסוגל לשמור על קרירות ועל זרימת האוויר, אף על פי שהוא נמצא מתחת לאדמה.

התקרה הוא קימרון קטלוני, טכניקה מסורתית שהאדריכל יעשה בה שימוש ברבות מיצירותיו המאוחרות יותר. ניתן למצוא את הטכניקה הזו בקריפטה של קולוניה גואל או בכנסייה סגרדה פמיליה למשל.

לפני שתצאו החוצה אתם מוזמנים לטייל בחלל וליהנות מן המיצג האור-קולי, אשר מציג חלק מן המאפיינים של פרויקט הרסטורציה ושיקום הבית.

אם אתם מעוניינים בכך, ניתן לחזור לגן, למתחם הקפטריה או ליציאה, דרך הדלת שתמצאו ליד דלפק החנות.